רקע: כחודש לפני הפינוי של הצבא הבריטי מארץ ישראל, השלטונות הבריטיים החליטו כי יש למסור את מצודת נבי יושע לערבים משום שהם הרוב המוחלט של אוכלוסיית האזור. המצודה עמדה בראש הר טרשים מסולע וחשוף. והיתה יעד אסטרטגי לכיבוש.
הכוחות: ב-20 באפריל 1948 בשעה 2 בלילה, הכוח הפורץ יצא מג'חולה כמתוכנן כשבראשו דוד צ'רקסקי, מפקד מחלקת דפנה. בכוח זה היו כיתת החבלנים, שלושה צוותי פורצים, כיתת חיפוי צמוד וכוח לאבטחת העורף. לאחר התארגנות שהתארכה מעט, החל לעלות מערבה דרך וואדי ג'חלה, כיום נחל קדש. כוח ב' ו-ג' ששימשו ככוח ההטעיה נעו באוטובוסים במעלה הכביש לנבי יושע עד העיקול הראשון. כוחות ההטעיה ירדו מהאוטובוסים והחלו לצעוד לכיוון רמות נפתלי (וואדי אין סוף) שהיה דרך התנועה הרגלית מעמק החולה לרמות נפתלי. בהגיע כח ההטעיה לרמות נפתלי, הוביל מפקד הפלוגה את אנשיו צפונה, בשולי הגבעות הנושקות לעמק קדש. המקלפים נשאו את המקלעים והחצובות על גבם והתמקמו בעמדות ירי כמאתיים מטר מן המצודה.
הקרב: בשעה 3:05 פתח כוח ההטעיה באש מרוכזת על המצודה בצרורות של 30 כדור וזה היה האות לתחילת הפעולה. כשהחל הירי של כח ההטעיה, החל הכח הפורץ להתמקם צפונית למצודה ובסמוך לגדר. יחידת החבלנים של הכח הפורץ קרבה אל הגדר והחלה חותכת אותו במגזרי תייל. חיתוך הגדר נמשך זמן רב והזמן החל דוחק והיה חשש שיאיר היום ויאבד יתרון הלחימה בלילה ולכן הוחלט לפוצץ את הגדר בחומרי נפץ. (פיצוץ!)הפיצוץ גילה את מקומו של הכח הפורץ וביטל את אלמנט ההפתעה.המשימה של כיתת החבלנים היתה לערום גל של אבנים עד לגובה של כמטר ולהניח עליו את תרמילי חומר הנפץ בכדי לחדור את קיר הבטון של גדר המצודה. באותו רגע ממש , הוטל הרימון הראשון ממתקן הפלדה המיוחד בדיוק במקום בו הונח חומר הנפץ. שני חבלנים נפגעו ברגליהם בטרם הספיקו להפעיל את חומר הנפץ.דודו הגיע אל הקיר והבין שחומר הנפץ לא הופעל, הוא ניסה להפעיל את המטען אך נפצע בעצמו. בשכבו פצוע ירה בתת המקלע אל פתח קופסת הרימונים עד שנדם.הנשארים מהכוח הפורץ החלו נסוגים בחיפוי המקלענים. מקלען אחרון, יזהר ערמוני, נשאר לחפות על הנסיגה. הוא ירה וירה עד שנדם....
מרבית אנשי כיתת החבלנים והפורצים שהגיעו אל הקיר שהתפוצץ, ניסו לחלץ את לוחמי הפלמ"ח הפצועים תחת אש וגילו גילויי גבורה בלתי רגילים.האנשים סייעו איש בידי אחיו ורבים הקריבו את חייהם תוך הושטת עזרה לחבריהם בפלמ"ח.
22 מאנשי הפלוגה, נפלו בהתקפה השנייה על כיבוש נבי יושע. התברר ללא כל ספק, שרוב האבדות נגרמו כתוצאה מניסיונות לחלץ את החברים הפצועים תוך כדי הקרב. אחוות לוחמי הפלמ"ח היא שהכריעה אותם יותר מאשר האויב באופן ישיר. הקרב על כיבוש נבי יושע הוא קרב הזכור במיוחד מבין כל קרבות הפלמ"ח.
