אודות מוזיאון הרעות – נבנה ע"י המועצה לשימור אתרים

מצודת כ"ח (משטרת נבי-יושע) היא אחד המבנים הידועים ביותר בארץ מתקופת מלחמת העצמאות ואחד מאתרי מורשת ישראל. סביב המשטרה ועליה התחוללו שלושה קרבות בחודשים אפריל ומאי 1948, ובמיוחד נודע הקרב בליל ה-20 באפריל 1948, שבו נפלו 22 לוחמי פלמ"ח מהגדוד השלישי.

ערב פינוי הארץ, באמצע אפריל 1948, מסרו הבריטים את הבניין המבוצר לערבים. כוחות ה"הגנה'" (צה"ל טרם הוקם) יצאו לכבוש אותה כדי להסיר איום ערבי על אצבע הגליל, שכן מי ששולט במשטרה חולש על הכביש היחיד מראש-פינה צפונה, ועל הדרכים ליישובי ההר: מנרה, משגב עם ורמות נפתלי. ההתקפה הראשונה, ב-15 באפריל 1948 בהשתתפות שתי מחלקות מגולני ומחלקת פלמ"ח בפיקודו של מג"ד גולני ישראל ליאור, לא עלתה יפה, ולכוח היו ארבעה הרוגים.

חמישה ימים לאחר מכן, בליל ה-20 באפריל, תקפו כוחות מהגדוד השלישי של הפלמ"ח את בניין המשטרה משני עברים. גם פעולה זו לא הצליחה, ולתוקפים נגרמו אבדות כבדות – 22 הרוגים ועשרות פצועים. בעת הקרב והפינוי הקשה היו מעשי גבורה והקרבה רבים, ועל אחד מהם הוענק בתום המלחמה אות 'גיבור ישראל' ליזהר ערמוני, שנפל בקרב.
שני לוחמים נודעים נוספים בקרב השני: המ"מים דוד צרקסקי ("דודו") ופילון פרידמן. דודו עמד בראש מחלקת הפורצים ועליו כתב חברו, חיים חפר, את השיר הידוע, "דודו". פילון פרידמן פיקד על כוח ההטעיה. הוא לא הסכים להשאיר שני פצועים קשה בשטח והקריב גם את חייו.
על מורשת קרב זה נקבעו ערכי צה"ל- הרעות ואחוות הלוחמים.
כחודש לאחר מכן, ב-17 במאי 1948, נכבש בניין המשטרה בקרב השלישי על-ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח. בקרב זו נפלו שני לוחמים, כך שמניין הנופלים על כיבוש משטרת נבי יושע בשלושת הקרבות עלה ל-28. על שמם הוסב שם המקום למצודת כ"ח. שם נוסף לאתר – מצודת ישע, כאמור אחד מאתרי מורשת ישראל.
כיבוש המצודה, פחות משלושה ימים לאחר הקמת המדינה, נחשב לניצחון הראשון של המדינה הצעירה.
חללי הקרב השני טמונים בקבר אחים סמוך לבניין המשטרה, ולידו אנדרטה לזכר נופלי שלושת הקרבות.
כיום נמצא מבנה המשטרה בידי משמר הגבול.

הקמת מוזיאון הרֵעות 
את הקמת המוזיאון יזם יהודה דקל ז"ל (2008-1929). יהודה היה לוחם פלמ"ח, חבר הכשרת הצופים בקיבוץ דפנה, ש-12 מחבריה ושלושה ממפקדיה נפלו בקרב השני על המשטרה. את הנופלים הכיר אישית. עם רבים מהם למד בגן ובבית הספר. לאחר הקרב השלישי הגיע עם חבריו לאסוף את הנופלים, שאת שרידיהם מצאו "זוגות זוגות" – עדות למאמצי החילוץ של לוחם בריא שניסה להציל לוחם שנפגע, ונהרג יחד איתו.
מאז הקרב בתש"ח לא הרפה יהודה דקל מחלומו-חזונו: להנציח את נופלי קרבות נבי-יושע במוזיאון שבמרכזו יעמוד נושא הרֵעות, שכן – כפי שכתב בספרו "רעות תחת אש" - "אחוות הלוחמים הכריעה אותם".
במוזיאון מתוארים שלבי הקמת מצודת המשטרה על ידי הבריטים, קרבות הגליל העליון בתחילת מלחמת העצמאות, שלושת הקרבות ומשתתפיהם, רובם חברי 9 הכשרות של הפלמ"ח, ומוקדש מקום נרחב להנצחת הנופלים.
המוזיאון, בשטח של 300 מ"ר, הוקם בסיוע: מר סטף ורטהיימר, משפחת דקל, פרוייקט מורשת במשרד ראש הממשלה ועוד. מוזיאון הרעות נבנה ומנוהל על-ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אשר יהודה דקל היה ממיסדיה והיו"ר הועד המנהל שלה שנים ארוכות.
אוצר המוזיאון הוא ד"ר מרדכי נאור ועל הצד החזותי הופקדה חברת יואב גרפיקה תערוכות.